מוקדש לניר ז"ל שבשמיים - יהי זכרו ברוך!!!.
לא הכרתי אותך ולכן לא יכולתי לתאר את חייך כמו שרציתי אך
תיארתי התאבדות; התאבדות של אדם שלא היה טוב או קסום כמוך אך
זה עדיין אדם שהגיע מדמיוני המפותח. מקווה שזה יספיק כדי
להנציח את זכרונך.
מוקדש גם למירית ולעדי !!!you'll get over this - don't worry
ונטשה - תודה! חולה עלייך!!!


עמדתי על עדן החלון של המרפסת מהצד החיצוני.
קומה 18 דרך ארוכה למטה.
הרוח החמה העיפה את שיערי הכהה כפחם בפראות וחשתי אי יציבות.
מוזר, גם עכשיו כשאני רוצה להתאבד ובאמת מתכוון לעשות זאת,
בפעם הראשונה והאחרונה בחיי, תוקף אותי פחד עז מלפול ללא
הקפיצה המתוכננת. אך אני יודע מדוע רגשות אלו תוקפות אותי כך
פתאום, משום שזה צריך להיות מושלם, דקות חיי האחרונות, שאולי
אפילו לא יהיו דקות אלא דקה ואולי אף פחות - תלוי בכוח המשיכה
ובגובה הקפיצה שלי - אך לפי כשרוני האקרובטי וכוח המשיכה שלי
(מכל הבחינות) זה יהיה אף פחות מדקה למרות שבגלל הרוחות העזות
שנושבות ברגעים אלו בשמיים הזמן יתארך... אני לפחות מקווה.
הרוח נושבת בפני. היא לא נעימה. לא. החום הקייצי של ישראל
לעולם לא היה נעים לפחות לא לך, אתה איש של חורף. זה סיוט
בשבילך, חום לוהט ממש גהנום. במיוחד כשאתה עומד כך בחוץ, כהשמש
מולך כאילו מביטה בך ורק חסרים לה המשקפי שמש כדי לצחוק בפנייך
כמו כל שאר העולם. ואם אדם אחר היה רואה את הנוף המדהים שמעבר
לעיינך הוא היה נדהם והיו כאלו שנשימתם היתה נעתקת מהמראה
המרהיב הזה.
אתה אינך נלהב אף לא מעט, אתה כבר התרגלת לנוף הזה, כבר שנים
שאתה מביט בו שעות על גבי שעות, אתה כבר התרגלת לא להתלהב, כפי
שהתרגלת לא לאהוב ולחיות ללא אהבה. או שאולי היתה לך אהבה אך
לא הסכמת לקבלה. איש אינו יודע, אולי רק אלו שניסו לתת לך מעט
אך אתה לא הסכמת לקבל. כבודך וגאוותך היו גדולים מדי עד כדי כך
שהפכו אותך לעיוור. כל אדם הפך להיות רשע בעינייך ולכן התנכלת
לכולם. וכך איבדת את כל קרוביך. עצוב אך זאת האמת וככל שתהיה
עצובה כך היא גם נכונה. כל חייך נהרסו בגלל עברך ובגלל שלא
הסכמת לתת לאנשים הזדמנות נוספת.
ועכשיו, עכשיו אתה מביט מעבר לחלון העולם ולא מרגיש כלום.
אפילו לא עצוב על חייך שאבדו. מי יודע מתי, אולי כשאהובת חייך
בגדה בך, עזבה אותך והלכה לחברך הטוב ביותר מילדות; או שאמך
כבר הפסיקה להראות סימני חיבה כלפיך והפכה כאילו אטומה. רק
בכסף היא חשבה שהיא יכולה להגיע ללבך אך לעולם לא ניסתה לנשקך
בשפתיה הרכות על המצח, כמו שהיתה עושה כשהיית קטן. ואביך, הוא
עזב, כבר בקושי מתעניין, הם נפרדו עוד כשהיית קטן, שברו אותך
כבר מאז.
חיים קשים עברת. ולכן אתה נחוש בדעתך לסיים אותם. ברגע זה.
אתה זז לאחור ככל יכולתך. לוקח כמה שיותר אויר לריאותיך, זאת
היא נשימתך האחרונה אתה מתחיל להרגיש שמחה. זה מוזר. כבר הרבה
זמן לא הרגשת ככה ואתה לא רגיל לזה. האושר עוטף אותך ו....

זהו אני באוויר. להתראות עולם. אנחנו עוד נתראה. אני חושב...
ביי אנשים, אני מצטער, מצטער שלא נתתי לכם עוד הזדמנות. זה היה
קשה מדי. החיים קשים היו לי מדי ואני יודע שהמוות לא יהיה כזה.
זה לא מקומי. מקומי שם. איפה שזה לא יהיה.