עוד טרם היכרנו, את ליבי נתתי בליבך
עוד טרם נשמנו, את דמי היקזתי בדמעה
לטוב ולרע נשבענו אמונים
שילבנו ידינו, שיווענו לדרך החיים
התהווית לנגד עיניי, כמו עץ שפרש שורשיו
אך בטרם נתת פרי, ממעל נשמט כוכב
כי אני היחידה, אני היא הסגולה
אני היא שנבחרה לעזוב את ליבך
וידיך נוגעות בידיי, ממששות וחשות בי עד די
מעביר בי את חום גופך. קטפתי את פרח נשמתך.
בני, יקירי. הסקט, הבט.
שם למעלה. אני. פורשת עליך את רוחי
כי אהבתי האדירה תמלא את חלל ביתך
הרי נשמתי בנשמתך שזורה
בליבי אלחש את שימך
ברוחי אהיה לצידך
בקולי ארים תפילה, ולא אומר מילה |
