מתישהו באוגוסט, מתעורר באמצע הלילה,
לידי זוג ראות מתרחבות ומתכווצות בשריקה חרישית
בחומו של לילה.

מתישהו באוגוסט, יוצא החוצה מרים ראש, מביט בכוכבים.
ברקע, רוחש מהעלטה, מקצב לא מוכר
של ניגון צרצרים.

מתישהו באוגוסט, יושב על כסא מתחת למנורה בחצר
קורא ספר, מחכה לזריחה. מרחוק, געיית פרה
מכריזה על זריחת סהרו הדק של הירח.

מתישהו באוגוסט, אור הלבנה הכסוף מבליח באפלה;
מהפינה החשוכה של החצר מגיח חתול,
מחפש ארוחה.

מתישהו באוגוסט, עכבר מסתתר, באופק
כבר דימדומי זריחה, וכוכבי הלילה
מפנים את מקומם לרקיע הכחול.

מתישהו באוגוסט, שתי נקודות מעל האופק נשארות;
נוגה ומאדים, במופע אחרון, נעלמים אט אט
לקול ציוצי הציפורים המתעוררות.

מתישהו באוגוסט, קרני השמש הראשונות
מגלות את רכסי ההרים שמסביב, מחממות את
אוויר הבוקר ואת הדשא רווי הטל.

מתישהו באוגוסט, אוכל ארוחת בוקר,
שותה כוס קפה,
ומשתף אותך בחוויותי, בלילה שכזה.