היא נכנסה למכונית שלו בחיוך והוא חייך אליה בחזרה, חיוך נעים
עם גומות חן. היא חשבה לעצמה שהוא נראה הרבה יותר טוב משזכרה
וזה בדרך כלל לא קורה כי בחשכה של המועדון לא רואים את הפגמים,
ובכל זאת באור העמום של המכונית הוא נראה ממש יפה. היא ממש לא
הצטערה שהסכימה לתת לו את הטלפון שלה ולצאת איתו.

הוא הציע ללכת לבית קפה בתל אביב ולמרות שהתחשק לה להישאר יותר
קרוב לבית, אולי בקניון, היא הסכימה שגם בתל אביב יכול להיות
נחמד. הם הגיעו במהירות מפתיעה והוא אפילו מצא חניה בקלות.
"לא תצליח בחיים להיכנס לשם" היא ציחקקה אבל הוא הפתיע, טוב,
הייתה לו מכונית קטנה אבל עדיין- זאת הייתה חניה מושלמת.
לא היה משעמם איתו. הוא שאל שאלות והתעניין בתחביבים שלה,
בעבודה שלה ואפילו בתוכים שלה. היא הופתעה כשהוא סיפר שהתחביב
העיקרי שלו זה לצייר ובדמיונה ראתה אותו עומד בלי חולצה, מרוח
בצבע, מול בד לבן בגודל הקיר כולו ומתיז צבע מלטה למעלה.

היא הרגישה אי נוחות כשהוא התבונן בה בשעה שלגמה את הקפה, היה
משהו קצת מביך בזה, אבל גם מרגש באותו הזמן כי היא ידעה שהיא
מוצאת חן בעיניו ושדברים טובים יקרו לה איתו. היא לא הופתעה
כשמאוחר יותר לקח את היד שלה ושילב את אצבעותיו בשלה ובכל זאת
זה ריגש אותה. היא הרגישה גלים חמים מציפים אותה ומתקדמים
בכיוון הבטן ולמטה בשעה שישבה בשקט לצידו, מתרכזת ביד החמימה
שלו שעטפה את שלה.

רק הצלצול העמום שנשמע מתוך התיק שלה הסיח את דעתה. היא חשבה
להתעלם ממנו אבל הסקרנות הייתה חזקה ממנה והיא נאלצה להיפרד
מאצבעותיו הארוכות.
"רק לרגע" הבטיחה לו בחיוך ושלפה את הפלאפון מהתיק. הודעה
חדשה, היא לחצה על קריאה.
"איפה את? אני רוצה אותך כל כך".
אצבעותיה רפרפו במהירות על המקשים של המכשיר והיא כתבה בחזרה
"אני לא באה השבוע, אני בדייט. שבוע הבא".
"את מקלידה ממש מהר", הוא התפעל ממנה והיא חייכה אליו, "כן, זה
כשרון", והחליטה להוסיף עוד משפט להודעה: "אני מתה כבר להרגיש
אותך שוב בתוכי."
היא הייתה מוכנה להחזיר את הפלאפון לתיק ולהתרכז שוב בו
ובעיניים החומות הגדולות שלו אבל צלצול התגובה לא איחר לבוא.
"הוא יזיין אותך הלילה?"
היא בקושי הצליחה להסתיר את החיוך המרוצה ולמרות שהרגישה את
המבט המסוקרן שלו נח עליה החליטה להגיב שוב, בזריזות, "אתה
יודע שאני לא מזדיינת בפגישה הראשונה".
הפעם היא לא ניסתה אפילו להחזיר את המכשיר לתיק, החליטה להחזיק
אותו עוד רגע ביד ובאמת התגובה הגיעה תוך שניות.
"אני אפנטז רק עלייך כשאהיה עם מישהי אחרת".
זה לא הרתיע אותה, היא ידעה שלא תהיה מישהי אחרת, אבל החליטה
בכל זאת לא להגיב ולחזור לדייט שלה שכבר נראה חסר סבלנות.
היא התנצלה על ההפרעה והתכרבלה בזרועותיו. השפתיים החמימות שלו
טיילו על מצחה והיא הופתעה מכמה נוח היא יכולה להרגיש איתו כבר
בפגישה הראשונה.

הם המשיכו לשבת ככה עוד שעה נוספת, מדברים בשקט על אהבה
ואינטימיות והיא ממש הצטערה כשהציצה בשעון שלו וראתה שכבר ממש
מאוחר. הוא נראה עייף והיא הציעה לפגוש אותו שוב מחר.
הוא שילם את החשבון והשאיר טיפ נדיב למלצרית ושניהם קמו בחוסר
רצון. כשיצאו מבית הקפה נשבה רוח קרירה והוא ראה שקר לה ומיהר
לעטוף אותה בחיבוק.
הדרך חזרה הייתה קצרה מדי והיא שמחה שהוא הציע לצאת איתה
מהמכונית וללוות אותה לדלת הכניסה, שם התחבקו חיבוק ארוך ואז,
לרגע קטן שנראה כאילו נמשך לנצח, הוא שקע בתוך עיניה ונישק
אותה בעדינות. מטושטשת מאושר בירכה אותו ללילה טוב, ליטפה את
לחיו בתנועה אוהבת ונכנסה לבניין. לפני שנכנסה למעלית הסתובבה
לרגע, עוקבת בעיניה אחרי המכונית הקטנה המתרחקת.

כשסיימה להסיר את האיפור ולהשיל את בגדי היציאה הנוצצים שמעה
שוב צלצול מכיוון התיק שלה.
"אני לא יכול לחכות לשבוע הבא. אני צריך אותך עכשיו".
חיוך של עונג ושביעות רצון התפשט על פניה. היא ידעה שלא תהיה
מישהי אחרת. בתנועות אצבע מהירות תקתקה לו את התגובה.