הוא אוהב לצעוד במצעדים, הוא אוהב לבהות בתיקרה
הוא אוהב להיות פאסיבי וזה בסדר מבחינתי, אני אפילו
מעדיף שרק ישכב שם, יפה ועצמו, אני כבר אדאג לשאר
אנחנו מסתובבים בשינקין ומגחכים על העוברים ושבים
"זה שמן מידי והחולצה שלו כתומה מידי, וההוא ככה וההוא אחרת
אבל אני לא באמת מביט בהם, אני לא באמת מביט בהם.
החברים שלו כולם יותר גבוהים ממנו ומתגלחים יותר
בתכיפות ממנו, הוא אוהב להרגיש צעיר, הוא אוהב
להרגיש מגונן, הוא אוהב שמתייחסים אליו כאל ילד פלא
הוא לא נוחר, הוא שותה את המשקאות הנכונים ואמא
שלו קיבלה אותו בגיל מוקדם. הוא ידע מי הוא לפני
ולפניך, הוא מנוי על עיתוני אופנה מחו"ל
ומושפע מהמשוררים הנחשבים ביותר.
הוא יודע מי זה אדוארד פרלונג ויודע להגיד
שהוא חמוד, אם תשיר איתו הוא ישיר תמיד
קול שני, גבוה,
החיוך שלו אומר אני לא אהיה כאן בעוד רגע,
יש לו ספייקים באורך הנכון והוא אף פעם לא רעב
ואלוהים הוא רוצה אותי, אותי הוא רוצה.

ילד יפה, מה אתה רוצה
כמה אני צריך לשלם לך, כמה אתה רוצה כדי שאדע
שאף פעם לא תעזוב. אני חייב לצאת לחופשה...
הוא תמיד מחוייך כשהוא פוקח את עיניו, תמיד מתקלח עם
דלת פתוחה ותמיד מצחקק כשאני נכנס
אני לא רוצה ממנו כלום, רק חיבוק, חיבוק עדין
ולישון לצידו ולראות אותו בוכה דרך טיפות של סתיו בפארק
הו, שמישהו יעצור אותי, אני מתחיל להיות רגשני.

פעם הוא ירד למזח, להביט באוניות, הוא לא פחד
ואני לא ידעתי מה להגיד אז שרתי על סטיות ותקוות,
על נשיקות ונטישות,
מאז שהכרתי אותך הפסקתי לקרוא ספרים,
הפסקתי לראות טלוויזיה,
אתה החזרת אותי למוזיקה, אתה החזרת אותי למוזיקה.