|
כשאני עומדת מבעד
וידיי כמעט הולכות ופוגשות בך
הדמעות השקופות פוצעות את עורי
ותוכי מתקשה לנשום עוד נשימה בודדה
כמו אותו אור ישועה הבוקע
אייחל כי תוכל להבין הגיוני ליבי
ולחוש קרני גאולה ממטמוני מסתרים
עיניך אז יגמעו דברי הקץ המגולה
וידך תשוטט אל מחוזות נכונים
ולא עוד דמעה
לו רק...
|
|
|
קורה.
תחיה טבת, על
פרשת
התאומים-פנטגון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.