האור נעלם ואיתו קוי המתאר. אין מדוע או כיצד,
נרדמים.
האנרגיה שלך לידי ממלאת בתוכן את בדידותי הריקה.
השעות עוברות ומתרחשת התעצמות בתוכי, איך אפשר לעזוב
מלאה, וכמה משפיל, עם כל האהבה שאני יודעת לתת, אני צריכה לבקש
אהבה?  אני מוותרת על כבודי למען התשוקה.
יד נוגעת ביד, אנרגיה כבדה שישבה על הלב וחסמה אותו לתנועה,
משתחררת במעין  צליל רוטט, דק ועדין, זורמת מן הלב אל האצבעות.
מעגל חשמלי נסגר, מעבר פתוח. משהו קורה.
יד נוגעת,יד אוהבת, נוגעת בכמיהה כואבת, משחק ידיים מלטף.
מרוכז בעצמו, אצבעות מדברות.
זרימה, זרם סוחף. גוף מתהפך, יד מלטפת, צחוק, דגדוג ופרץ צחוק.
רעש! שקט? חיבוק אחוז דיבוק, מלא תשוקה, זורם זורם.
יד? רגל? עור חשוף  על עור חשוף, חופש גמור יחד עם צליל מעצור
שהוסר. ידיך מתפשטות ממרכז גופי אל הפריפריות, אל הרחובות, אל
הסמטאות. עולם מתגלה לנוכח המגע. כמיהה.
מקום בין מגע דורש למגע נותן, מלא אקסטזה.מגע בין
שתי תשוקות בין שני מקורות עמוקים.
דרכך אני רואה כמה אני יפה, ומפותלת ומוכנה.
מגע איטי כמו אביב מוקדם, פוקח את עלי הכותרת,חושף לאיטו מרכז
מלא הוד.יופי זמני פורח.  חום גופך ממיס את המחסומים ונותן לי
את החופש הזה שחיפשתי תמיד.
באצבע אחת  ממיס את בגדי מעלי מביט בי מצפה, הופכת מולך
לנהר של כמיהה. אין גבולות בין איברים,  אין גבולות בין אנשים.
משחק בין אסור  למותר, בין שכל לתשוקה, מצית בי את כל
הפתילות.
מלאות חסרת תחליף מסביבי, סימפוניה של רוך ומתיקות, נהרות של
דבש זורמים מסביבינו.
דמעות וחום ואדים על החלון, נשיפה שאיפה נשיפה ונגמר.


שאיפה נשיפה שאיפה ודבר לא נותר.