[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היא שוכבת בדשא  של בי"ס, או יותר נכון ממה שנשאר ממנו,
ומשעינה את הראש שלה על מעיל הג'ינס שאבא שלה הביא לה מארצות
הברית, כשהוא טס מהעבודה.
השמש מאירה חזק, וגם מחממת חזק- היא יוצרת אור צהוב כזה, כמו
התיק שזרוק על הדשא, לידה...
השמש מחממת את האויר- למרות שבעיקרון הוא די קר, כי עכשיו כמעט
חורף. השמש מחממת גם את הלב שלה, שבעיקרון הוא די קר, כי אתמול
היא הייתה אצל ידיד שלה, שיושב שבעה על אמא שלו.
בראש שלה עוברות כל מיני מחשבות, כמו למשל איך זה שהשמש ממשיכה
להאיר כל יום, למרות שהגשם מנסה שוב ושוב לכבות אותה, ואיך זה
שהידיד שלה ממשיך לחייך, למרות שכבר אין לו אמא. ואיך זה
שהאנשים ממשיכים בשגרה שלהם, למרות שכל יום יש הלויות
ופיגועים, ואנשים כל הזמן מתים. והשמש?
לא נמאס לה להאיר על העולם המבאס הזה? לא נמאס לה להאיר על
עולם שמלא בכאב?
אבל בעצם, אולי היא בעצם מאירה על האנשים שכואב להם, כדי למלא
את החורים שיש להם בלב, באור.
היא מסתכלת על החברה שלה, ששוכבת על ידה ומתלוננת על כמה
שומנים מיותרים, ומדברת בשיא ההתלהבות על בנים, אבל היא לא
מבינה איך אפשר לחשוב על בנים כשכ"כ הרבה דם נשפך פה... ואז
היא מתחילה לדבר על בנים גם... אבל היא מדברת מהפה, לא מהלב-
והיא לא מבינה איך הפה שלה מדבר על דברים כ"כ שטחיים, ואיך
המוח שלה חושב על דברים כ"כ פשוטים.
ואז היא חושבת שאולי אם השמש תמשיך לחמם הרבה, בעצם כולנו
נימס, ונתערבב כולנו אחד בשני- וכולם יהיו עם כולם, כמו עיסה
אנושית אחת גדולה- וככה לא יהיו יותר מלחמות, וככה משפחות לא
יתפרקו...
ואז היא מבינה שהכל הרבה יותר פשוט ממה שכולם חושבים, כמו לוח
שחמט גדול. והשמש- רק מנורה שמעירה על הלוח...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פססט... אני
אגלה לכם סוד.
המון פעמים
הסלוגן שאני
שולח מתבסס על
זה שאני כאילו
אלוהים.

אבל אני לא באמת
אלוהים.

הרי זה ברור -
לקב"ה אין כסף
לאינטרנט.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/4/03 10:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאמינה בתמימות

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה