כשאיש הברזל, חרש המתכת העצמי,
הולך במים הזורמים לעד, מתחלפים ונשארים,
הוא מעורר אותם, ומפריע לזרם להמשיך,
ומרות זאת, כשעשב קטן שעובר משפשף לו את הרגל,
וממשיך לזרום בהרמוניה עם הזרם, בחוסר קשיחות,
הוא מקנא, וחושב:
YES THERE ARE TWO PATHS YOU CAN GO BY"
BUT IN THE LONG RUN, THERE'S STILL TIME
"TO CHANGE THE ROAD YOU'RE ON.
הוא לוקח נשימה ארוכה, צולל ומנסה לזרום,
והזרם לוקח אותו אתו, עמוק עמוק, ולא ישר,
והוא מחליט לעלות שוב חזרה, להתנשא מעל המים.
הוא צועד אל עבר ההר, עולה בגרם המדרגות,
ולא ממשיך לים הגדול, עם הזרם,
אבל המים, וטעמם המתוק, נשארו בפרקיו,
והוא מחליד על אם הדרך, בין שמים למים.