פעם חשבתי שמוסיקה היא אלוהים הייתי חייבת שכולם יאמינו שזה
טוב להם - זה טוב לי.
בשבילי שיר זה לרגע להאמין שאין עולם או שאני לא כאן, מנגינה
טובה מציפה, מעיפה, גורמת לי לבכות.
כן אני אוהבת להתרגש.
ואז הגיעה נקודת מפנה אתם זוכרים את השיר הזה, נו, היפה הזה,
שהיא אוהבת אותו כל כך והוא בעצם מת , נו , לא משנה בכל אופן
שמעתי אותו ו..ו..כלום ,כלום ,הרגשתי שמישהו עבד עלי, השיר היה
סתם כמה שורות שחוזרות על עצמן בליווי תופים וגיטרה, שבני אדם
מפעילים לא אלוהים- אנשים, איזו אחיזת עניים, כל כך כעסתי
שנשבעתי בזאת שלא אשמע יותר שירים, וזהו.
מאז נהיה שקט והתחלתי לשמוע את עצמי חושבת על אותם הדברים שוב
ושוב אפילו על התאבדות, גם עכשיו אני חושבת על התאבדות.