שוב אני עומדת באותו מקום ארור.
בעמק המקולל והעכור.
אי הוודאות בלהיות איתך.
רגל אחת עוזבת אותך
רגל אחת נלחמת בשנייה לחזור.
אלייך, לאור.
אני עומדת עם רגליים פסוקות.
מביטה באותן עיניים מחייכות.
קומץ של לגלוג מצוי בחיוך
אותו מסתורין מטריף מחשבות,
שמשאיר אותי ערה בלילות
שינה טרופה, מלאה מחשבות וזיעות
יקיצה מהירה אני מתרוממת במהירות מהמיטה
עוד סיוט של לילה ללא שינה.
רק שהפעם לא נותרתי באותה עמידה איתנה.
נפלתי לתוך העמק הארור.
אותו עמק של חצי שמש אור חצי חושך ושחור.
הבחור שאיתי לידי מושיט לי יד חמה ומנגב את הזיעה הקרה.
אותה יד שביקשתי ורציתי בחלום
פוחדת מסיכון של עמידה שברירית ומסוכנת לעוף ברוח
ואתה עומד מחייך, קפוא ובטוח.
ואני כל כך שונאת אותך בתוך כל האהבה.
מתעבת אותך על שהרסת בחורה כל כך חזקה.
וחוזרת לעוד לילה במיטה ריקה.