שיר שכתבתי במהלך אימון-קיץ בדרום, במהלכו שימשתי כחובשת
בחפ"ק:


יום החמה באין אומרה, בעוז הרוח,
בהמולת צבאות שמים, ניצב כולו.
ובצאת החמה מנרתיקה - שדה הישימון.
בהתפרש כלי רכבו ופרשיו,
להגן על בניו ועל חילו.

יום החמה, יום האש ויום הרוח,
יום בו חופזים צבאות שדי ונתיניהן.
יום בו נמשכת אהבה אל המשלח
יום המכסה חטיבות ומילואן.

עם אור ראשון אשר עלה כעין הבדולח,
נשקף אלי המון אדם ורוב חילו.
כמו לטאות קדומים יחל הנוע,
מול שאיפות המלחמה של בני ביתו,
מול ריח האבק של מלכותו.

יום החמה, יום האש ויום הרוח,
יום אשר בו חופזים ציבאות שדי ונתיניהן.
יום בו נמשכת האהבה אל המשלח
יום המכסה חטיבות ומלואן.

פקודה נמלצת תישלח אל המטווח,
לנסוק ברק אשר פילח לו את לילו.
ורק מלמולי היאוש והתוכחה אל המשלח,
הלילה מתכסה במלואו,
צווחת סדירים אשר תתריס לעומתו.

על דבקות ואהבה ישא משלו,
דבריו יכסו את עין השמש, את ליבותיהם.
וכמו לטאה קדומה אשר תניף כנפיה אל הרוח,
הוא מרחף כטובו של אלוהיהם,
ומי יתן אותי נישאת על כנפיהם.

יום החמה, יום האש ויום הרוח,
יום אשר בו חופזים צבאות שדי ונתיניהן,
יום בו נמשכת האהבה אל המשלח,
יום המכסה חטיבות ומילואן.

אור אחרון פתאום יבליח,
אל מול עיני הניצבים על הגבעה.
וכמו צייד אשר לא שב אל ביתו לנוח,
היא תיכנס אל תוך גומחת הפלדה,
מי יתנני האדום להלעיטה,
ומי יתנני האבק שעל בגדה.

הרי אהובה צהובת שיער, מארץ פסגות מושלגת,
ידה בכל ויד כל בה - הנה רגלה.
אל בני האלוהים ירוקי האדרת היא עורגת,
והם כמותה.
עם רדת ליל על המדבר עת חיות קדומים ינומו,
היא את אימרת ביגדה תפרום - ותאנח.
לקול גהירתם על גופה היא לא תצרח.

ושכמותי הרי אני ניצבת הרחק מנשיקתם.
קופסת המשאלות סודות חושפת - צבועה לבן.
הבו לי את חולייכם, אסירי הזרוע והמרפק,
ואל נא תטרידו את אהובתי בלהט אכזבות נשותיכם.

יום החמה, יום האש ויום הרוח,
יום אשר בו חופזים צבאות שדי ונתיניהם.
יום בו נמשכת האהבה אל המשלח,
יום המכסה חטיבות ומילואן.