לה העיניים הכחולות ומהן הדמעות זולגות.
דמעה אחר דמעה והן לא רואות.
עיניה ראו מה שאף-אחד לא ראה, העולם שבחוץ
הטרור והמלחמה.
כשהיו פיגועים היא ראתה, ועוד הרבה יותר.
בחיים אולי לא תבינו איך זה עובר ואולי בכלל לא.
חייה התנפצו מול עיניה הכחולות, ואותן הדמעות של צער וכאב
דמעות של דם עדיין זולגות, והיא לא ראתה מה שאנחנו רואים,
פרחים, עצים, שמורות טבע וחיים.
אולי לא תבינו איך זה קרה או היה אבל צער וכאב אולי תרגישו אני
בטוחה, וכשתבכו תכירו באותן העיניים הכחולות שלא מפסיקות
לבכות.
וכל מה שנישאר זה זכרונות ורק תמונות...