אנה איזוצ'ייב / תקופות |
נסגרה שוב הדלת.
זמן חדש נשכח
חושך קטיפתי
שולח אליי ידו.
גם הוא לא ייגע.
ביצורים חדשים
שנבנו על חומה
משקיפים עליי ממעל
פרפר מתחבט
כנגד החלון. הו!
מה עצוב הדבר...
שתיקתכם ערבה לי,
גלי עשב נעים ברוח.
דממת חיים
עטויית מסכה
מתדפקת על סף
צליל סדוק מרחף
מהפעמון לשקיעה.
שדות רחוקים
המבריקים בגשם
צובטים בי כאב ישן
מגע יד עדין
בתחושה מהוססת
מזכיר כי חלף הסתיו
חיוך טהור
מאיר אליי מבין
פרחי הדובדבן
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|