/מאת: רוניציון ואביסייקו


זה היה ערב סגריר וקר בסמוך לחודש יולי. קיבלתי יומן מחברתי
בידג'יט הקופאית ממקדונלדס בסנטר. התרגשתי נורא מהמעמד שאליו
זכיתי בתור אחת שלא סיימה כיתה ג' משהו חשב שאני באמת יודעת
לכתוב וקנה לי יומן. אז התחלתי לכתוב ביומן.

יום שני ה14 לפברואר 1939 דיזינגוף סנטר: יום כחול
היום הלכתי עם החברים מהסנטר גן החשמל ושם ראינו מתרוממים
קטנים בי שמונה שעומדים על הספסל ומזיינים זקנות פולניות תמורת
תשלום סמלי ומביאים קבלה. ובגלל שאנו כאלה פאנקיסטים קוליים
מחובתינו הציבורית להרגיש מגניבים ולהכות אותם וכך היה, הכינו
אותם.
אחר כך, הלכנו לסנטר והרגשנו מה זה מגניבים אז ישבנו על
קרטונים בדיזינגוף ועישנו סיגריות שוקולד מסטיק. בגלל שאנו
פאנקיסטים מתבגרים (בני עשר)  עלינו למרוד במשהו (כמו מריצה)
והרי מה מרדני יותר מאשר להתפלח לאוטובוסים? וכך היה התפלחנו
לאוטובוסים. ובגלל שהורי לא מסכימים לי ליסוע באוטובוס אז
מרדתי ובכל זאת נסעתי מהסנטר על לבימה. ומרוב שהרגשתי מגניבה
לאחר מעשה רשמתי את השם שלי על הקיר עם עיפרון בקרון החתום
וכתבתי בגדול דן פגיס שולט. ואז הרגשתי שאני כל כך מורדת
והחלטתי להתפלח להופעה של הפילהרמונית אבל בסוף השתפנתי. אבל
היה לי עוד רעיון מרדני- למצוא כלבים ולצבוע אותם בכחול. אז
הלכתי להכל בגרוש וגנבתי צבע פנה כחול וכך היה. לפתע פתע פתאום
ראיתי בולדוג תשע מטר וצב שלוש קומות. תפסתי אותם בגומיית שיער
וצבעתי אותם למוות בכחול. וכדי להרגיש מרדנית לקחתי את היצורים
הכחולים לרחוב שנקין להפגנה למען זכויות התוכי הקנרי (שגם אותו
צבעתי בכחול) ןאז צבעתי את כל החיות בכחול ולכן קראתי ליומי
הראשון- היום הכחול.

נ.ב
מחר נראה לי שאני אלך לצבוע תאילנדים בירוק ואת המגפיים שלי
באדום.

להתראות פאקינ' יומן (הכנסתי קללה).