לפעמים יש לי סוד ואני לא רוצה שאף אחד ידע, אם הם ידעו, הם
ישאלו אותי כל מיני שאלות. לאנשים יש נטייה כזו להמשך ללא
ידוע, ואם הם ידעו שיש לי סוד כזה, הם ינסו לגלות אותו ואני
אהיה עצוב. סוד כזה הוא כמו בלון, ככל שעובר הזמן, הוא נעשה
יותר ויותר מקומט ויוצא ממנו האוויר.

עכשיו יש לי סוד ואני לא יודע אם אני רוצה שהיא תדע, לפחות לא
מיד, לפחות לא עכשיו. ולמרות שהוא לא סוד גדול או רציני אני
פוחד שהיא תדע אותו, ובו זמנית אני לא רוצה להסתיר ממנה דבר.
ואם זה לא הזמן בשבילה לקרוא את זה אולי כדאי שהיא תפסיק עכשיו
ותמשיך את זה כשהיא תרגיש שהיא אוהבת אותי קצת יותר מעכשיו.

אני לא רוצה שהיא תפחד או תברח, אני לא רוצה שהיא תחשוב שאני
מוזר. זה לא אשמתי שאני כזה, או אשמתי שאני רוצה את זה. אז מה
אם אנחנו לא ממש מכירים ואז מה אם זה אולי לא מקובל אצל אחרים.
בסך הכל אני מניח, זה לא משנה שאנחנו לא ממש מכירים, או שזו
הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים, אם זה אמור לקרות זה יקרה ואם לא
זה ישאר רק לסרטים והסיפורים... אלו שעוברים במוח בזמן
שישנים.

עכשיו היא כבר בטח יודעת מה אני רוצה, היא יודעת שזה לא "ביג
דיל", שזה לא דבר מחייב או הורג, זה בדרך כלל נעים וזה דבר
שלעיתים מופיע בראש של אנשים מתוקים חולמים. לעיתים יותר טובות
זה מופיע על שפתי אנשים שנראים כה חמודים לכמה הרגעים החולפים
הללו.

עכשיו היא יכולה להחליט. היא יכולה לספר לי כמה לא נעים לה
וכמה היא מצטערת, או שהיא יכולה לתת לי נשיקה חמה וענקית.
ואולי נמצא את עצמנו ממשיכים למסע בצהרי היום, במסע הזה היא
תתן לי חזק את היד היא תחייך קצת במבוכה ואני אנסה להסתיר את
ההתרגשות הקלה שעוברת לי בגוף ובנשמה.

מעניין כמה היא רוצה לדעת את הסוד שלי? אולי גם לה יש סוד,
אולי גם היא פוחדת לספר שהיא רוצה נשיקה. הכל יכול להיות, אני
מקווה.