ראיתם אותם ברחובות העיר. ולא הקדשתם להם שניה אחת.
שני ילדים בשמש .לא להם היא מאירה.
בזה מוקדש להם רגע אחד או
<שניים>
שניים שניים ילדים
שני בני שם: חמדי ויפת
שניים שניים צועדים
ביניהם רק כביש של זפת
בין מכוניות חונות
נכנסים לחנויות
במבטם המיוסר
מציעים הם לכל זר-
סמרטוטי רצפה לבית
מטליות צבעי-לאום
ביניהם גם תחרות יש- מי ימכור יותר היום
שניים שניים מכל מין
סמרטוטים בשלל צבעים
וסחבות רצפה בשפע-
צבע דגל היהודים
יפת בחמה מזיע
מרכולתו בקושי רב
הוא סוחב, כפות רגליים
מדדות בנעליו
מתחמק מכל ניידת
חמדי, המלאי אט- אט נמכר
ובבית ממתינה לו
נשיקה- ממתק סוכר!
לילה כבר יורד, ויפת
לא ישוב היום לכפר.
שניים- שניים מכל מין
צועדים הם שמאל- ימין
'תניין סמרטוט בעשר שקל
תן שמונה, תן רחמים'
חמדי את הרוב מכר
יפת- הוא סוחב עדיין
'נהייה כבר מאוחר
ועזרי יבוא מאיין?'
אם ישוב ,היטב יודע,
ממתינה לו חגורה
אם יישאר - עכשיו, אחר כך,
תגרש המשטרה
בשוטט הרחק- מעיין
יחפש לו אי- סמטה
מחסה מקור הלילה
יתכסה בסמרטוטיו
שניים - שניים מכל מין
יסדר לו למחצלת
שניים - שניים הם כרית
הם שמיכה, לבן ותכלת
נרדם, ובחלום הלילה
פתע הנביא הטוב
משמיו אליו, אל יפת,
הוא יורד אל הרחוב
נשיקה נותן לו חרש
ואל תפר - סמרטוטיו
הוא שוזר כיד- המלך
חוט כסוף עם חוט זהב-
שניים - שניים מכל מין
חוט זהב עם חוט של כסף
שניים - שניים צוחקים
תכלת - סמרטוטיו של יפת.
נם לו יפת בסמטה
חיוכו כסוכרייה הוא
לא סירנות משטרה
לא אימת החגורה
מרכולתו כולה קשוטה היא
בעין תכלת מביטה
לו היה בוחר בנצח
זה הנצח הוא עתה. |
