השמש לא זרחה.
תמיד דאגו העננים להסתירה מעיני, כשעלתה לשמיים.
ואם לא העננים, אז ערפל העבר.
סוגר כמו ים סוער.
גלים טורפים בו אוניות.
גלים, שהתנפצו לאלפי טיפות של מים.
רסיסים שחדרו אל שנינו.

השמש לא חמה.
לא חיממה.
קרה ומוזנחת.
קרניה לא ליטפו ברוך, בעדינות.
והיא יכלה להיות כל כך שורפת,
אך חששה מליקוי.
השמש הזו שנאה את כל מה שסימל עבורה הירח.

והיו לה כאלו רגעים,
בהם יכלה להאיר את כל העולם.
אך בסוף,
אוניות נטרפו על החוף.
אז אולי זה אני.
ואולי היא לא היתה בכלל שמש.