בזעם כבוש,
סיימתי את השיחה עם הגברת.
כרוב כבוש,
אני אדחוף לה לגרון.
שתחנק.
ואיך שהיא אומרת את המילים היפות שלה,
בקול היפה שלה.
והצחקוק הזה, שלה.
העדין והילדותי.
המתגלגל והשובה.
צורם לאוזניי,
אך גם מעלה בי געגועים.
וגעגוגים מתחילים במחשבה שהיא אינה רוצה בי.
געגועים מציפים אותי בחמימות.
חמימות מזוייפת.
געגועים נתקעים לי בגרון.
שרירי הלסת נמתחים ומתכווצים.
הזכוכית מתנפצת.

עכשיו אני צריך לבחור -
האם לכבוש את התשוקה
או לכבוש את הדמעה.