איזה שעמום אז שומעים קצת מוזיקה
יש אלוהים מספרים לילד הקטן
הוא זה שיגן עלייך מדברים שאתה לא מבין
והוא זה שיעניש אותך כשתיקח שוקו,
כשאף אחד לא מסתכל.

וכשהוא עם הרובה ביד הוא יודע שקיפוח נפש דוחה שבת.
אז הוא מדליק סיגריה אחר סיגריה,
מסתכל במשקפת, רק לא להרדם.
הוא יודע שאלוהים שומר עליו אבל דואג לשאר החברה,
שבישלו לוף בפינג'אן של הקפה שממנו הוא לא אכל.

הוא שומר על ארץ זבת חלב ודבש,
חושב על כל החטאים שדינם הוא מוות,
על הפעם שזיין בכיפור ועל כל הפעמים שרקד, נסע, עישן,
והשם יודע מה חילל כששבת מלכה הייתה בפתח.
הוא שוקל את כל המעשים הטובים למול הרעים
מקווה שאל מלא רחמים שם למעלה.

מרים עיניים לשמיים מלאי עננים נושא תפילה
מבקש רק להגיע הביתה לשכב במיטה הריקה,
ושוב מתוך שעמום לשמוע מוזיקה

כשתורו שוב לשמור וארובות השמיים נפתחות,
הוא חושב כמה מיותרת הייתה הסיגריה ההיא,
כי עכשיו אלוהים לא שם לשמור עליו יבש.
וקולה של אמא נשמע קרוב מתמיד
"כל עקבה לטובה" היא אומרת
"כל עקבה לטובה..."

כן, אולי היא צודקת אולי אקבל כמה ג'
והם ימותו שם לבד
כשאני בבית עם הזין ביד
ואז מתוך שעמום אשמע קצת מוזיקה.