איש הולך בסמטה חשוכה
ילדה קטנה יושבת בפינה ובוכה
חושך של לילה אפל
שעקבותיו לא נודעו
רודף אחריהם כצל
והם כמונו נוגעו.
רצינות שלא תישמט לעולם
אל קרקע החיוך
כאב של בדידות בים שטוף גלים
עת יצאה האמת לשוך.
איש הולך בסמטה חשוכה
ילדה קטנה יושבת בפינה ובוכה
ואני אהובתי לי היא לוקחה.
מצטרף אל האיש והולך עמו
מתיישב לידה ובוכה פעמו
ידי גורל אכזריות או שמא ידיה
חושך של לילה אפל מתפזר עם ערפל הבוקר
שמש עוד תקרוץ בקרניה החמימות
הם אומרים
איש מגיע הביתה, ילדה קטנה רצה לחבקו
אבא, דאגתי כל כך
אל תדאגי ילדה היה מי שילווני.
זיכרון של לילה וחלף
לא הכל שרדו
הצל עודו מעולף
ואני,
אני אינני. |
