הממ...
הרהורים על אהבה כוזבת נמצאים במוחי
בלונדנית אחת עם חיוך כזה חמוד משהו...
משחקת אותה קשה להשגה ואז אחרי איזה שעתייים של חילופי מבטים
אני סוף כל סוף ניגש אליה... שואל 'איך הולך', 'רוצה לדבר
איפשהו'.. והיא בשלה עם חיוכה החמוץ-מתוק (נכון, כמו הרוטב)
עונה לי ברכות כזו מעצבנת שאפשר להיהרג 'לא חמוד, יש לי חבר'..
.
עכשיו מה עונים? מה עושים?
בורחים, מתייאשים, אני כבר מה-זה מיואש מלהתחיל עם נערות
ובחורות יפות תואר... כבר מתחיל לחשוש שהם לא בליגה שלי...
כאילו, אתם לא מרגישים איך זה להתהלך על החבל הדק הזה ותמיד
אבל תמיד ליפול?
איך מגיעים לצד השני... אני כנראה אף פעם לא אדע..
ממש מכתב התאבדות נוצר לי כאן וקשה לעצור ולהתחיל מחדש.
מישהי חכמה פעם אמרה 'אתה עוד תמצא את הבחורה שלך' ועוד מישהו
אמר 'אתה, אל תחפש אותן... היא כבר תמצא אותך'.
פשוט משפטי חוכמה, הא?
מממ... כמה זיבולי שכל על אהבות כוזבות כבר שמעתם בחיים שלכם?
יותר מדי, אבל זה אף פעם לא נמאס... כי זה קורה לכולנו... ככה
זה... מונולגים שלמים נכתבו על כאלו החלטות נכונות שפשוט לא
התקבלו בהבנה אצל הצד השני... למה זה קורה גם לי?
ביישנות היא מחלה, ועד שמתגברים עליה... מממ...
אני כבר לא יודע איך. אבל זה יגיע, מתישהו. היא תגיע, מתישהו.
לא?