|
פתאום אני פוחד מעצמי
הכנות והאומץ לגלות
מונחים על מדף
בתוך המחסן שבניתי בתוכי
רק לגשת ולקטוף
ואם כבר נכנסתי למחסן
אמשיך עד הסוף
עד השורש הכואב
האגו מסרב
רק אני אני ואני
עד התעלמות מהרחוב שחוצה את ביתי
עם כל הלכלוך
בחיבוק עם הנוף המאובק
שדבוק לחלוני
ואין בכך שום דיכאון
להפך
זה עצוב מאוד
עצב מתוק
מתחיל ללמוד לצחוק
כמו עברית שמתחילה הכול מהתחלה
שפה סופנית שהעצב יאה לה |
|
|
"In space, no
one can hear
you screen..."
(זה לא שלי, של
ההוא שכותב את
דורק טאוור)
אחד,
אגדה בזמנו
החופשי ובעליה
הגאים של מזכירה
אלקטרונית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.