חשבתי עכשיו על מפלצות.
כאלו שמסתכלות עלי כזה קטן ורוקדות מסביבי, מקפצות ומזמרות
הילולים והמנונים ממדינות ערב.
מסתכלות ככה מלמעלה ואומרות עלי בוז,
ומאשימות סתם את הצל שלי אומרות שזה מגיע כי בסוף מתברר שאני
בנאדם חסר אישים.
כלומר איש עם משהו. בדרך כלל אני מתאר לעצמי, איש עם חזון. איש
עם אות מופת,
אך לא מופת נקרא לזאת אלא תופת, כי פן יחרוץ ה' את דיני בפני
שופטים ומפלצות שמסתכלות עלי כזה קטן, כזה מסכן, בזמן שירתן
הצרודה שת המנוניהן של מדינות ערב.
אני הכרתי את המפלצות הללו, הן תמיד היו בנשמתי,
אפילו לימדתי אותן דיברי חוכמה.
חוכמה ודעת, ותמיד ברגע האחרון, אני קם מכסא המחשבה שלי
והן נעלמות. |
