אמרתי לעצמי:
שמש היא סימן לחמסין.
חשבתי על השפעות מזג האוויר
על מזגם של בני האדם.
פתאום ייחלתי לפייה שתבוא לשלוף אותי מן החום הזה.
נשמתי דרך האף לבטן והתרכזתי בכל שאיפה ונשיפה,
שמתי את הלשון בחך העליון וכיווצתי בכל הכוח את שלפוחית השתן,
מצר על כך שלא עצרתי בתחנת הדלק שזה עתה חלפה על פני .
פתאום נזכרתי בך, אבל לא היתה לי דיבורית והכביש היה מהיר.
חילקתי את הנוף לטוב ורע ,שמחתי שאין מעברי חצייה או זברות
בצידי הדרך.
או רמזורים בירוק ובאדום, בינתיים.
זה לא אני שקיצוני. פשוט נקלעתי למסע כזה בחיי שבו הכל קשה.
גם איתך. גם איתך: פייה טובה שלי, נשמה שלי, דבש טהור שלי.
על מה אני מדבר בשיר...
זה התחיל מאסוציציה על הקיץ המתקרב, המשיך בחוויות של נהיגה
ארוכה ומייגעת והתקשר לי להשתוקקות לאהבה. |