שוכב באמצע המדבר
מחכה למחבלים, שיבואו כבר!
בחושך ובקור מרגיש ממש נורא
הלב פועם לי בחוזקה.

מפחד, שמח ועצוב
ליבי שוב מרגיש עזוב
ואני אותך כל כך אוהב
ימים שלא שמעתי כבר ממך.

לא שמעתי איזו מילה
שתעשה אצלי חם בנשמה
לפחות תשלחי לי נשיקה
כי אם אמות, אמות עם תקווה.

בתקווה שלי תחכי
בתקווה שעל הקבר תבכי
והבכי יבוא כי אהבת
ואותי אף פעם לא שכחת.

ואם לא שכחת אז תתקשרי
מילה טובה תגידי לי
וכשיסתיים הרצח, המלחמה
אחזור אליך להעניק אהבה.


                   מוקדש ליוליה שומקוב
                                    17/04/03 דוגית