לא יודע למה, אבל אי שם, בין כל השמחה הזאת אני מרגיש שבא לי
למות, לקבור את עצמי עמוק מתחת לאדמה. אך שהפעם בא לי למות לאט
וביסורים כך שכל אלה שמסביבי שאוהבים אותי יסבלו גם, אולי אז
חברה שלי תזכר להגיד לי שהיא אוהבת אותי.
ככה זה, אנחנו ביחד כבר כמעט ארבעה חודשים, אנשים אומרים לעצמם
שזה קצת, אבל בשבילי זה המון, כי בזמן הקצרצר הזה קראו המון
דברים.
תוך חודש או חודש וחצי הבנתי הבנתי שאני מאוהב, הבנתי שזהו,
נפלתי אל תוך הרשת ואפילו כתבתי לה שיר שבו אני מדמה את עצמי
לדג שנתפס ברשת של הדייג, שלה. אמרתי לה שאני אוהב אותה, אני
אומר לה את זה כמעט כל יום אבל עדיין לא שמעתי את זה בחזרה
למרות שאני גם לא מבקש לשמוע.
ביומיים האחרונים זה בכלל הפך להיות מוזר, אני כהרגלי מדבר
איתה כל ערב בטלפון, מתקשר מהבסיס ובכל סוף שיחה אני אומר שאני
מתגעגע, אוהב ושולח לה נשיקות באוויר. גם היא שולחת לי נשיקה
או שתיים. אבל היום ואתמול לא קיבלתי שום נשיקה, פשוט קיבלתי
"ביי" ודיבור של אחת שבכלל אני יכול לעשות לה טובה ולנתק ככה
סתם כאילו אני מדבר עם סתם עוד ידידה שאני גם ככה מדבר איתה
פעם בשנה.
אחרי השיחות האלה המצב רוח שלי נופל לקרשים, בעצם אני מרגיש
כמו קרש והיום בא לי להשרף איתם במדורה.
שמעתי על המון אנשים שהתאבדו בגלל שהחברות שלהם זרקו אותם,
אפילו הכרתי כמה ותמיד אמרתי שהם מטומטמים, שזה לא שווה את זה
ויש עוד הרבה דגים בים. אבל עכשיו אני זה שמדמה את עצמי לדג
בשירים שלי בשבילה. אני מרגיש כאילו היא הוציאה אותי
מהאקווריום שלה, הניחה אותי על השולחן ותיתן לי לפרפר עד
שאחנק.
זה לא שאני מתכוון להתאבד או להחנק (גם זה תלוי, אם אמשיך לעשן
כמו עכשיו אז יתכן שזה יקרה), אבל זו ההרגשה לפחות לרגע זה.
ולא, אני לא מתכוון לבכות על זה למרות שאני די רגיש ומסוגל
לבכות, אבל אל עכשיו, עכשיו אני מקווה שהיא תחזור לעצמה ותחזיר
אותי לאקווריום ואולי אפילו תתן לי צ'ופר של קצת יותר אוכל או
משהו. אמנם אם זה לא יקרה, כנראה שהרגישות שלי שוב תנצח ואנשים
מסביבי יגלו מאיפה הדג בוכה, כי מאיפה אני משתין כולם כבר
יודעים.

                                                  17/04/03
דוגית

נ.ב.
אתמול 22/04 היא אמרה לי את זה, היא אמרה שהיא אוהבת אותי :)