|
אני תופר לך שיר
כרשת לצוד
לדוג אותך כשתצללי
במצלול המלה.
את שודדת ממני מלים
דמעות ואבחות רגש קדומים.
ושקי מתמלא חדשות לבקרים
רק קחי.
בני עלי מנזר
השקי אותי
עד שהעציץ
ירטיב את השטיח
דרכי אותי ליין חי
ושתי אותי יום יום. |
|
|
הייתי פעם בבית
של דליה מזור.
נשבע לכם.
דווקא בית יפה,
מרווח כזה.
היה לה בבית
שולחן יפה כזה
משיש, עכשיו כבר
אין לה.
ויקטור
הקלפטומן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.