ביקשת לתת לי  את שמך
עטויה בשמלת זרדים.
שתי כפות רגליך
         קרועות ודואבות
וידיך חופנות נשמתך.

ביקשת לתת לי את שמך,
עדיין רוח באפך,
מקווה להפיח את לידת החיים
            בעצבונך.

והורשת לי עמו
        את קריאת הלב,
                    עין דומעת
                             ופה אלם.

והורשת לי את הפחד
        מלקרב, מלחוש
               ולדעת עד תם את הכאב.

וכמו לוחם עומד על המשמר
בידיו מסלק הרוע,
            נוגע לא נוגע
            ושומר על עובריו
            לבל ישאו מורשת
                      דור
                      נגוע.