מדמיינך כעת רוקדת בגשם
ושיערך נשטף חלק, ללא קשר,
מדמיין ריח נשימתך
כאשר לאוזני את באה עם לחישתך,
מדמיין עורך הרך והעדין
עליו את ידיי אני מחליק.
אח"כ יושב וחושב
למה בעצם אוהבך,
ואז נזכר בחיוכך
שככה, בלי סיבה, מתפרץ.
בקולך המזדחל
אל תוך נשמתי, בנקל,
נוגע בנימי לבי
ואני נמס, כולי.
בלי משים, צץ לו חיוכי
כאשר נזכר ברגעים הקסומים
של ריקוד הגופות
לאורך השעות הגנובות,
ואת עוטפת אותי בקדושת האהבה
באופן המוחשי, כפי שזכאותה,
ומביאתני ממש אל לב לבה
של ההוויה...ולא כהזיה.
עשי לי טובה ואל תשאלי
למה אותך אוהב הכי-הכי,
כי התשובה כל-כך פשוטה
ורק בך היא גלומה-
מין התגלמות של יופי פנימי וחיצוני
המייצרת שילוב קטלני לרומנטיקן כמותי,
של פרח בר ובושם משכר
שעושך להכי-הכי אישה שיש.
27/11/02 © |
