ביום הזה עשה ניסים לאבותינו,
ומסלע אכן בקעו המים,
ואני ראיתי בעיני את הנהר נחצה לשניים.
אני הייתי נביא, הייתי כהן
הגשתי לאלינו מנחות נשמה.
הרגשתי בכוחו כעסו אהבתו,
בתוך דמי הזרים גם מדמו.
שמעתי את מילותיו שאת ליבי פתחו כצופן
ולא היה די ולא היה עוד.
מילותיו שאמרו, ביתי, אימי,
אם לא במחשבתך, מקום לי אין,
כי בשבילך בראת כאן גם אותי
ואליך תשוקתי נישאת, ובדיוק כעומק תשוקתך.
ואליך נישאת ברכה,
התנסי בי בכל הדרכים שתוכלי,
ואבוא בך,
ואשכון בך תמיד.