כשאתה לבד ואין אף אחד
איך תוכל להסיר את דאגות ליבך
מחשבות נוראות מסתובבות בראשך
וכל רצונך הוא לברוח מעצמך

כשנפרדו דרכינו נשארתי לבדי
ולא נותר אף אחד חוץ מעצמי
מסתכל מסביב במבט מפוחד
והרי החושך תמיד יותר מפחיד כשאתה לבד

וזה מה שזה היה, חושך מוחלט
לא נודע, לא ברור וגם לא אופטימי במיוחד
רציתי להיבלע, לשכוח שנולדתי
אבל זה לא כל כך פשוט, או לפחות כך למדתי

אני משער שהפחד הגדול ביותר שלי
הוא לבכות ושאף אחד לא יידע
כי זאת הבדידות  עצמה שבכיתי בגללה
ובל חבר שינחם זה רק מגביר את סיבה

בגלל זה בחרתי בה
אהבה בלתי נגמרת
גובלת בהערצה עיוורת
ידעתי שאם ארצה בה
אשיג אותה בלב שלם
כי זה מה שהיא רוצה
בדידות כמעט לא ידעתי עמה
כמעט אך ורק שמחה

אך כמעט זוהי המילה החשובה
כי כשזה לא כמעט זה כאב והכעיס
לא עליה כעסתי, אם כי על עצמי
אותי האשמתי במיני שטויות שכנראה היו חייבים לקרות

הכעס הרחיק בנינו, כנראה בגללי
הרחקתי אותה לפעמים וחיפשתי לזה סיבה
ישבתי לבדי, כתבתי מגילה
ופתאום הבנתי את הסיבה המגעילה

בדידות זה דבר מפחיד ביותר
אך להיות ביחד
במיוחד כשאינך יודע איך
זה מפחיד בהחלט

אולי עוד יותר