את עומדת ביום שישי בערב בפאב שאת הכי אוהבת, המוזיקה מתנגנת
מסביבך בווליום הנכון, את אחרי שליש גולדסטאר, שכנראה לא יהיה
האחרון הערב. הכל זורם דרכך בסך-הכל בסדר, אבל לאט לאט מתחילה
להתגנב אלייך התחושה שאת הכי שונאת. את מזיזה את עצמך לאט עם
הקצב, שבינתיים הוא די רגוע, כי עדיין מוקדם ועוד יש מקום
ברחבה. את מעבירה את המבט מסביב, עוברת בעיניך על האנשים
שמתקבצים בקבוצות קטנות ברחבה, מסתכלת על החבורה הקטנה שסביבך.
אתם מכירים כבר המון שנים, בערך מאז שנולדתם, שזה כבר עשרים
ומשהו שנים, אבל פתאום הם זרים לך. התחושה הקלה שהתגנבה אלייך
קודם לופתת אותך עכשיו מקדימה, מהגרון - את לבד. כנראה שגם
הלילה תלכי לישון לבד. וזה לא שאין פה אפשרויות למשהו אחר, זה
פשוט בגלל שאת לא מחפשת מישהו לישון איתו הלילה, אלא משהו יותר
מזה. את מנסה לבחון את מי היית מוכנה לקחת הביתה הערב, אם
כמובן השאלה הייתה על הפרק, זה כרגע רק משחק תיאורטי. תמיד
נמשכת לגבוהים, ואת מסתכלת מסביב על בחורים גבוהים שמנסים
לרקוד לפי השיר שברקע. שיר יפה, של זמרת שחורה עם קול חם
שמצליחה לרגש אותך לכמה שניות. את שואפת אוויר ובירה, ומחייכת
לחברים שבאת איתם. רק שלא ישימו לב שאת מהורהרת מידי לכמה שאת
אמורה  להיות אחרי בירה אחת. האנשים שמחים, מחייכים, קופצים עם
הבאסים, אין ספק שהמוזיקה מעלה את מצב הרוח. את קולטת מישהו
מוכר. בטח בא לכאן כמוך - כמעט כל פעם שיוצאים. את נזכרת שפעם
הייתם באים לפה כל שבוע, ולא היה פרצוף אחד שלא הכרת, בטח מאלה
שהיו לטעמך. את מחייכת לעצמך. עכשיו כשכולם לומדים, בקושי פעם
בחודש יוצא לצאת לרקוד. המוכר רוקד עם עוד שלושה חברים שלו,
בלי אף בחורה במעגל. יופי, אין דילמות, את מנסה להרגיע את
עצמך. במעגל שלך יש פתאום עוד שתי בנות שלא הכרת, שהצטרפו אל
החבורה שלך. זה נחמד לך שכמה שהערב עובר, האווירה נהיית יותר
משוחררת, ולא נצמדים לאנשים מהבית. את מחליטה לנסות לצוד את
המבט שלו, רק שהוא רוקד עם הגב אלייך. את עוברת לצד השני של
הרחבה, מזיזה את הראש לפי המלים, ואת יודעת את כל המלים של
השיר הזה. את עומדת עכשיו מולו, והוא עוד לא חושד בכלום. אפילו
לא מסתכל לכיוון שאת עומדת. אין ספק שהוא לא שם אלייך לב, מה
שאומר שיש סיכוי. המצב ההפוך הוא כשהוא שם אלייך לב ומתעלם
במופגן. זה לא המצב כרגע. את פתאום נזכרת במחשבות הקודמות
שהציפו אותך- את לבד. את מגרשת את המחשבות ההן, ומחליטה לחזור
לרקוד עם המעגל האורגני שלך. החבורה אפילו לא שמה לב שאת שקועה
במשהו. את כל כך עצובה, ואי אפשר לראות עלייך כלום. את מחייכת
בחזרה לחבר הכי טוב שלך, ומתנענעת איתו לפי התנועות הקבועות
שלכם לשיר שיש עכשיו. הבנות שהצטרפו מסתכלות עליכם ומחייכות,
כי זה כל כך מתואם, שהן מופתעות. מהצד אתם לא נראים כמו אנשים
שיש להם תנועות סודיות לכל מיני שירים. את נזכרת שזה מה שאת
אוהבת אצלך, את הביטחון לעשות מה שאת רוצה. את מחליטה לנסות את
מזלך עם הבחור המוכר. את מגבשת משפט מצחיק, או סתם התחכמות
שתשבור את הקרח. את מורידה את השלוק האחרון בבקבוק, מיישרת את
החולצה והולכת לכיוונו. הוא בדיוק בהפסקה בין שני שירים, נשען
על הקיר ומעביר מבט מסביב. את מכירה את המבט הזה, כי זה מה שאת
עשית קודם- לסרוק את השטח. את מתעודדת מזה, ומתחילה את השיחה
במשפט השנון שלך. להפתעתך, הוא מחייך אלייך בחזרה, ומשהו בו
נדרך כלפייך. אתם מדברים כמה דקות, וחבר שלו קורא לו, כי הם
רוצים לזוז. את מנסה להראות לא לוחצת וזורמת, וכנראה שאת
מצליחה לא רע. הוא אומר משהו על זה שתדברו. את חוזרת לפינה ליד
הקיר. פתאום האפשרות לישון הלילה לבד לא נראית נוראית. הערב
ממשיך ואת באמת נהנית מהאווירה, מהאנשים ומהזרימה הנעימה
מסביב. את כנראה לא כל כך לבד. אחרי הכל - יש לך אותך.