המורדים אצל גיא פינס
יושבים במעגל ומדברים
ואחר כך הם יקומו וישירו
ויותר מאוחר כולם ימחאו כפיים.
אני לא יודע..
אולי אני אידיוט
אבל זה
גורם לי לשמוח.
ערפל תלול, ארובות וגגות
יום עובר יום מקופל מקובל
איכשהו כולם מרוצים שמחים
וכולם רוקדים מוחאים מוחים
והנה
ברי סחרוף
שר באוויר.
ויש ריף אחד
מה זה יפה
שחוזר על עצמו
(עצמו ועצמו)
ולא נותן לנוח.
ואני אומר לעזאזל הכל
ועושה קיפול הר
וקיפול בקעה
והיפוך פנימי וחיצוני ומחר
אראה לכולם את חיי, התוצאה
תוצאה יפה
אדם וחווה.
אז רגע,
המורדים אצל גיא פינס, כן?
ויש הרבה הרבה אהבה ברוך
השם ואני אצחק חזק פעם אחת
לסמן התחלה
ובסוף אגחך ואקיא
את הכל,
והמורדים ימרדו באלהים
יודע מה ואנשים עוד יבכו שאין רוקנ'רול בעברית.
פעם, בשיעור המורה מתחה חוט מקצה אחד
של הכתה לקצה שני ותלתה
על החוט
בובות
ואמרה לנו תציירו.
בובות תלויות מהרגל
בובות תלויות מהראש
בובות מהרגליים
על חוט מתוח מקצה אחד של הכתה
לקצה שני.
ואני, רוצה רק לברוח לתל אביב
איפה שכף רגלו של מייקל סטייפ דרכה פעם
ולאכול באגאדיר, איפה שהוא מילא
בבשר של פרה
את קיבתו האלוהית
ולדרוך בחול שאולי, רק אולי התחכך
בין בהונותיו המושלמות
ואני רוצה לשאול למה הבובות לא ייפלו לעולם
ואיפה רפי פרסקי?
אבל אני יושב בירושלים
ובוהה בפנים המדושנות
ובחדשות היחידות שבאמת מעניינות
את האוכלוסייה מסונוורת האלומיניום
המהפכה שעוברת לנו מעל לראש
(פרות בפרוות)
ורואה בובה
של בובה

(של בובה)



(2003)