אני רואה את השער
אך איני יכולה לצאת
הדרך מחכה לי

הכאב הוא רק תירוץ
אחר כך יהיה טוב יותר
בעולם שאין בו חובות
ואין בו עקרונות
והכל מתנהל על פי דעת האדם
ודעת הנפש

מדוע הם אינם מסתכלים
וממשיכים בשלהם כאילו כלום
מבלי לעצור ולשאול לטוב

האם יש יקרים וחשובים לי בעולם?
חשבתי כך
כנראה שטעיתי

השער עדיין מחכה
הזמנות שניה
אך הפחד חוסם את הרצון
וההרגשה אינה נתנת לתיאור
אפילו על הדף
אין לי החלטה
אך השער פתוח
לתמיד
עולם של הזדמנויות מחכה לי
לכולנו...