את יודעת שזה פוגע שאת ככה
את, שאמורה להגן עליי
במבט אחד יכולה לפגוע בי
כמו אלפי סכינים שננעצים בבשרי
ואני מריחה דם, דם של נפש פצועה.

את.
שכל חיי ניסיתי שתעריכי אותי
ניסיתי שתקבלי אותי
ותמיד, תמיד הרגשתי שאני לא מספיק טובה
מעניין למה?

את שגורמת לי לשנוא
את עצמי
זאת שגורמת לי להרגיש שאני כלום
זאת שאוהבת אותי
ומעריכה, אומרת הרבה מילים
מפזרת הרבה הבטחות
ומעקמת פרצוף

כל מה שרציתי זה שתגרמי לי להפסיק לבכות...
פרצוף אחד עם חיוך, כנה, אמיתי.
כנראה שביקשתי יותר מדיי.

אמא, זו לא אשמתי, באמת שלא התכוונתי...
סליחה.