לא להרגיש, לא לחשוב.
לצוף,
לעוף,
בין שמיים למים,
להתפרק,
להתרסק.

לפעמים יש חלקיקי אושר,
שנלחמים ביסודות הלבד,
אבל לא ממש, עכשיו.

לפעמים יש חיוך ענק,
דמעות של אושר,
אותות תקווה בעינייך,
אהבה.

לפעמים רואה,
אבל לא ממש, עכשיו.

עכשיו,
לבד.
עכשיו,
שקט.

עכשיו,
אין כלום מסביב.

עכשיו הכול מתערבב,
בחול שקוף,
עכשיו השמיים
מתנפצים מול העיניים.

עכשיו נשאר
חלל,
ריק מאוויר.

שקט,
הכול דועך,
כמעט חסר קיום.
מציאות קטנה, אחת
נמעכת
בעולם ענק אחד.

למישהו איכפת?

חיים שלמים מתפוררים לי בידיים,
ולא ברור של מי הם.

ובדרך כלל,
זה חשוב.
אבל עכשיו , לא ממש.