טל בלו / פתיתי זיכרון |
הולך לישון - נזכר.
מנסה לשכוח - נזכר.
פוגש אישה, הולך איתה לדירה.
שוכבים - נזכר.
"זה לא איתי אתה עושה אהבה", היא אומרת.
"רכות כזו - הרי היא אשליה".
"לזיכרון אני שב", משיב לה.
"אולי אמצא מנוח לשנייה".
אני נוגע בה, כאילו הייתה הזיכרון
עוצר, במקום בו היא ביקשה לשמור לעצמה.
חודר, יוצא ושוב חודר.
שותק.
דומע.
נזכר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|