הבית אפל
אתה נכנס.
נרות מאירים
בשלל צבעים.
אתה יושב
אני מתקרבת
שמלה חובקת
צוואר,לגופי
עד כפות-רגלי
שחורות הן.
מתקרבת עוד,
מריחה בשמך.
רגלי נוגעת בך.
אתה אוחז בה,
מלטף, רגלי השניה
מתקדמת במעלה בטנך,
חזך, פורמת כפתורי חולצתך,
מלטפת אותך עצמך.
אתה נושק לכף-רגלי,
וידיך נעות לעבר ישבני,
מושך אותי עליך.
מתרפקת על חזך,
ונושקת לו.
מחבק את גבי ומלטפו.
נושקת שפתיך,
ידך האחת פורעת שערי
אתה נושק לי שוב.
מלטף שדי, ונאנח.
יונק פיטמותי,
נושך קלות.
ואז, ברגע השיא,
מתנתקת ממך,
עומדת .
ומדליקה אור.
אור חזק,
ואומרת לך
"תסתלק מכאן יאה
בן-זונה שכמוך".
22.4.03 |
