כשאפסיק לחשוב עלייך
עצבות תמלא את ליבי וחוסר תחושה יתביית בידיי.
כל בוקר יצייצו הציפורים את אותו שיר, אך שלא כבכול בוקר, יהיה
זה שיר דומה לקודמו
וזה לא ירפה מאוזניי עד שאחזור לביתי, שגם הוא כמו מוחי יתרוקן
ממחשבות.
כשראשי יכאב, אדע שזו מקסימום התייבשות
וכשליבי יהלום בחוזקה, אחשוב שאלה לבטח שיפוצי האמבטיה של
השכנים.
כשאתבלבל, וכולם ישימו לב, לא אוכל שוב להאשים את ההתאהבות
המטורפת שתקפה אותי, וכשארצה להצחיק מישהו לא אצטט משפטים
שאמרת לי .
לא אחייך שוב סתם כך, כי נזכרתי בפנייך שמאירות כל שבב במוחי,
נפשי וליבי.
כשתחלוף, הכל יחלוף, לא אשוב להיות אותה לי שהכרת אתה, זו
שחשבה עלייך לפני שחשבת עלייך אתה,
זו שחשבה עלייך לפני שבכלל חשבה על עצמה.