איפה בעצם הילדה הקטנה
שהייתה בי ומזמן הלכה
איפה החיוך התמידי שהיה לי על הפנים עד היום?
איפה החיים שחייתי אותם עד עכשיו?

הכול השתנה..
אני לא אני יותר
אני מישהו אחר
אני לא מכירה אותי יותר
איפה אני?

אני זזה ברחוב בלי שום כוונה גלויה
אני נמצאת באמצע רחוב סוער
אבל אני לבד
העננים האלה בחיים לא יתבהרו
הגשם הזה לא רוצה להפסיק..
הוא נופל לי על הפנים
ורק מצטרף לדמעות שזולגות
הוא מוסיף לי כאב ולא רוצה להפסיק

כאליו הגשם נופל בכוונה
כאילו השמיים בוכים, עליי
אולי הם מרגישים את מה שאני מרגישה

אז אולי תפסיקו, גם הדמעות וגם הכאב
גם הגשם וגם הלב..

אז אולי אני אלך?
אולי אני אברח
ולא יהיה לי רע כל כך...