ניגררת אחרי החיים /
כבר אבדה לי התיקווה.
לא יכולה לעמוד על הרגליים /
אני סמרטוט של הצבא.
לא מסוגלת יותר-כאב ההשפלה חונק /
כבר נישאר לי פחות משנה - כן, שעון הצבא בכל מצב דופק.
ולמישהו בכלל אכפת מחיילת פשוטה ?
מישהו בכלל שומע כמה רע לה בנשמה ?
עוברת מראיון לראיון כמו אוטובוס שעוצר בכל תחנה /
ומה בסוף קורה? הוא חוזר לאותה הנקודה...
לא רוצה לחזור! מה אתם לא מבינים?!  /
אני צריכה לברוח מפה בשביל להעיר שם כמה קצינים?!
אני מקווה שיישב לכולכם שם בבית על המצפון שאני יושבת פה ובוכה
/
בוכה ומיתחרטת על הרגע שהתגייסתי לצבא...