|
ניגררת אחרי החיים /
כבר אבדה לי התיקווה.
לא יכולה לעמוד על הרגליים /
אני סמרטוט של הצבא.
לא מסוגלת יותר-כאב ההשפלה חונק /
כבר נישאר לי פחות משנה - כן, שעון הצבא בכל מצב דופק.
ולמישהו בכלל אכפת מחיילת פשוטה ?
מישהו בכלל שומע כמה רע לה בנשמה ?
עוברת מראיון לראיון כמו אוטובוס שעוצר בכל תחנה /
ומה בסוף קורה? הוא חוזר לאותה הנקודה...
לא רוצה לחזור! מה אתם לא מבינים?! /
אני צריכה לברוח מפה בשביל להעיר שם כמה קצינים?!
אני מקווה שיישב לכולכם שם בבית על המצפון שאני יושבת פה ובוכה
/
בוכה ומיתחרטת על הרגע שהתגייסתי לצבא... |
|
|
כולם פה זוגות
זוגות, כמו
בתיבה של נוח,
ודווקא אני תקוע
עם השיבוטה
הבליינדייטר
בקטע תיאולוגי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.