הערות במאי-
שחקן עולה על הבמה(רקע של קיר, כיסא אחד באמצע)
שחקן הופך את הכיסא, ומתיישב (שחקן לבוש במעיל פוך, שחור, קצת
גדול מידי)


אתם, אתם המקובלים, עולם מושלם, חושבים שאתם מכירים את הבעיות
שלי...
חושבים שבגלל שיש לכם יחסים סוציאליים(גם כן) אתם מבינים את
הבעיות שלי... הא? הא?!!!
בגלל שאני נראה נחמד?
בגלל שאני מדבר יפה?
בגלל שיש לי מבטא אנגלי?
אתם לא מבינים עלי כלום! כלום!!!

אתם לא יודעים מה עבר עלי.
יש לכם מושג איך זה לחיות בבית הרוס?
כשההורים גרושים?
כשהאחים מכים?
כשאין מה לאכול במקרר?
אז יופי, אני אומר בוקר טוב כשאני נכנס לכיתה בבוקר...
תסתכלו לי בעינים!!! אתם מכירים את ההבעה?
לא, בטח שאתם לא!!!

הבעה של עצב, פחד!
אני מרגיש כל כך קטן ליד האגו הנפוח שלכם, כשאתם נכנסים לכיתה
בבוקר, ומנשקים את כל החברים שלכם, ומחייכים, וההבעה... אושר!!
פאקינג אושר!

אתם יודעים מה זה בכלל לחלוק חדר אחד עם עוד חמישה אחים
ואחיות, וזה לא חדר גדול...
אני ישן על מזרון, לא מיטה גבוהה ונוחה עם משי ותחרה, ולפחות
אחות אחת בצבא... קרבית! מנסה נואשות לצאת למשימות מסוכנות, רק
בשביל הסיכוי למות, להיגאל, ללכת אפילו לגיהנום, הכל יותר טוב
מבית שהאמא מוצאת דרכים לצעוק עליך, גם אם לא עשית כלום!

אמא שלכם היא זאת שתורמת עוגות לבית הספר, נכון?
זאת עם השיער המושלם סטייל שנות השבעים, והכפפות לטקס...

אתם... אין לכם מושג!!!
(מתעצבן, ובועט בכיסא לכיוון שמאל, יוצא בסערה) (הספוט לייט
נחלש, ונכבה)