עמית גור-אדם / שיר העלטה |
כשאתה כל-כך קרוב אלי
שרוע במיתתך
על מיטתך
מעברו השני של הקו
אתה מדבר אלי
ולוחש את שמי
אל תוך האפלה.
הלילה,
כשאתה כל-כך קרוב אלי
שרועה במיתתי
על מיטתי
מעברו השני של הקו
שותקת אליך
רוטטת למשמע קולך
המחמם את העלטה.
הלילה הוא הלילה
בו אנו שרועים במיטותינו
זרועות הארס
ודם של התמימות,
מבכים איש לרעהו
על מר גורלנו
ובידיים שלובות מרחוק
מבקשים למות.
22.04.03
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|