|
לשבת מול המחשב בלי מילים
האם יש משהו יותר משמים?
שעיניה לא ממולך
ושהירח לא מעליך,
שגלי הים לא בטווח שמיעה
וגופה לא בטווח נגיעה,
האם לא רק המילה
כאמצעי תקשורת נותרה?!
הוא לא שינה שפתו-
הוא לא ידע שהיא פה.
היא נמשכה למליצתו-
היא יזמה את כיבושו.
ולפתע אותן מילים
שאותה כבשו והסירו איסורים,
נראו לה כמגוחכות
והיא ביקשה שתיקות.
היא לא הבינה ששתיקה לא אפשרית,
היא לא קלטה שהכתיבה לו, היא תכלית.
היא לא הבינה את נפשו הסוערת
היא לא קלטה שאהבה נפשו מחפשת.
היא לא הבינה שבשכלתנותה אותו היא מסרסת
היא לא קלטה שרק עם לבה יכלה להיות כובשת.
היא לא הבינה שאם בגופה הייתה מתמסרת-
היא לא קלטה שאז הייתה נפשו מתמתנת.
היא לא הבינה שכל פגישה שהיא מבטלת-
היא לא קלטה שהיא מרחיקה ומתרחקת.
היא לא הבינה שלצרכיה בו היא משתמשת
היא לא קלטה שבעצם כבר לו- מאומה לא נותנת.
היא לא הבינה שהוא לידה
כי כל הזמן לשינוי עוד קיווה.
היא לא קלטה שהזמן משחק נגדה/נגדו
שיבוא היום שיפסיק לקוות ובאמת ישתוק.
15/12/01 © |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.