פתאום הוא הגיע, כיבה לי את האור, ועשה לי כל מיני כתמים על
העור, שפך לי דמעות על הפנים ומרח לי את כל האיפור באמצע
הרחוב. פשוט הגיע בלי להודיע. הוא לא התקשר, לא שלח מכתב,
אפילו לא פקסס, לא השאיר לי פתק בקלמר או הודעה אצל הגמדים.
כלום, שום אות אזהרה, לא מתקשר עם שום דבר בעולם (לא חי, לא
צומח ומן הסתם גם לא לא עם דומם). פשוט הגיע.
והוא כל כך דפוק!
באמצע כל הבלגן עם המספרים שמסתובבים לי בראש באמצע הקירות
המוזרים (במיוחד הירוק) הוא נחת!!!
אני פתאום כל כך עייפה ובא לי להוציא את מה שאכלתי ( ולא
מהכיוונים המקובלים). הוא צובע לי את המראה בבית, ואני שונאת
מה שאני רואה, מאוד שונאת.
הוא כל כך מוזר, בונה לעצמו בתים בתוך הנפש שלי, הנפש הסבוכה
והעמוסה שלי. הוא התחיל להעביר את כל הדברים שלו פנימה: שתי
טלויזיות, וידאו וטייפ ענקי.
הוא יושב בתוכי, לפעמים הוא עושה סופי שבוע בראש שלי ומקרין לי
סרטים ישנים של עצמי, ומשמיע לי ימים שלמים קלטת עמוסה של
"מחמאות":
"את אפס, כלום, אוויר, אפס , כלום , אוויר. את פשוט חלל מהלך,
חלל מגעיל מהלך". "טיפשות, כיעור, רייקנות- כולם בתוכך , כולם"
(לפעמים הוא מחבר לזה מנגינה). ימים שלמים הוא מקרין סרטים
ישנים , שלי במיטה עם כו- ל-ם, כולם. ימים שלמים של סרטים מאוד
ישנים ומזוויעים ( ואני הדמות הראשית).
הוא אמר לי שהוא היה בסביבה , אז הוא חשב לקפוץ.
הוא גם סיפר לי שהוא ניסה להתנחל בראש של אנשים אחרים, או בנפש
שלהם אבל חלק מהם כבר היו תפוסים, או שפשוט לו היה לו מספיק
מקום. (לדעתי, פשוט לא היתה לו קלטת ג'יפה להקרין להם.)
אצלי, פשוט גן עדן עבורו: יש לו המון מה לשדר והוא גם יודע
שהוא ישיג את מקסימום ההשפעה עליי. אז הוא יושב ומחייך, הוא
מאושר לראות אותי במצב הזה, זה מנפח לו את האגו והוא יישאר עד
שהוא יתפוצץ.
הוא אגואיסט, והוא חלק ממני.
הוא דוחף אותי למיטה ( בדרך כלל לבד, או עם עוד מישהו אבל אז
זה הרבה יותר לבד).
מכסה אותי בשמיכה ענקית של רחמים עצמיים ומחכה שאני אחנק שם.
חלק ממני מאוד רוצה לקום ולסדר את הארון, חלק ממני ממש משתוקק
לקום ולחפוף את הראש.
חלק ממני נורא רוצה להסתובב בחוץ מאופרת ומסתורית.
חלקים זעירים שלי רוצים לצאת החוצה ולחייך לכולם, חיוך של
מליון דולר (לפחות).
הוא פשוט לא נותן לי.
ויש לי הרגשה שאם אני אתאמץ ואצליח לחייך הוא ירצה אחוזים,
והרבה אחוזים (מהמליון דולר).
אז אני לא מחייכת. |
