זה מתחיל לרוץ לי בראש, כל מיני גמדים קטנים עם מצנפות
ארוכות.
כשהם רצים אחד אחרי השני הם דורכים לגמד אחר על המצנפת וכולם
נופלים, כמוני.
נופלים בשקט, מסיבות מאוד ברורות ולא נחמדות.

נפילה קטנה, לא ברורה ונופל גמד.
נופל גמד קטן עם מצנפת אדומה וארוכה, מפיל גמדה אחרת קטנה
וחמודה
עם מצנפת שחורה.
אחריה כולם כבר נופלים באופן אוטומטי (כמו בדומינו ראלי)
והמון מצנפות צבעוניות מתבלגנות לי בראש.
הם קמים ורצים לי בתוך כל חלקי המוח.

כשאני ישנה הם מעירים אותי, מדגדגים אותי.
או שהם פשוט מקרינים כל מיני סרטים של חברים שלהם : "טוב טוב
הגמד" וכל שאר חבריהם שהצליחו להתפרסם (הם מעריצים את שלגיה).
בלילה אחד הם לחשו לי שהם בעצם ביקרו אותה, והיא סיפרה את
הסיפור לכל מיני אנשים ונסיכים.
הם אמרו לי שלא היה שום נסיך באמת ושהם בעצם לא התארחו אצלה
בבית, אלא במקומות הרבה יותר אינטימיים מהבית.
בוא נקרא לזה לצורך הבהרת הנושא : לבית האדום שבסוף המסדרון.

אצלי הם יודעים שזה ממש עסק ביש הבית האדום, אז הם מסתפקים
במוח.
עכשיו הם מדביקים לי שלטים עם לבבות, וצורחים לי שהם אוהבים
אותי.
בלילות האחרונים הם התחילו לזמזם לי באוזניים כל מיני שירים
נחמדים
והגמדה לא הפסיקה ללחוש " אני יודעת שאת תצאי מזה" ,"תתאמצי ,
את תצליחי".

הם כל בוקר עומדים ליד התיק, הספרים והמחברות ומעודדים אותי עם
פונפונים קטנים. גמדות קטנות ומתוקות עם שמלות קצרות וחולצות
שכתוב על כל אחת שם אחר; לאחת יש חולצה שחורה שכתוב עליה "אקו"
בצבע לבן ולאחרות יש חולצות הפוכות שהשם בשחור והרקע בלבן.

לאחת כתוב "בקו" על החולצה לשנייה כתוב "תקו" באנגלית והם
קופצות מעל השמיכה ומדגדגות אותי ברגליים, שאני אקום.
הן נפלאות !
בזמן האחרון הן עובדות שעות נוספות, אבל זה בכלל לא עוזר, אין
לי כח אפילו לפתוח את העפעף כדי לראות אותן, אז הן מדגדגות
אותי.

הדלקתי תנור בחדר ומאז הן לא יוצאות מהראש. הן פוחדות להישרף
ובראש שלי יש כבר כמה טרולים מכוערים, מפחידים שאכלו את
הגמדים
ונשארו רק כמה גמדות אלמנות.

הן לא חוזרות לי למוח והן גם לא בחוץ ( בגלל התנור )
הן הלכו להן להלוויה של הבעלים שלהן, ואני נשארתי עם טרולים
וזכרונות מגמדים וכמה גמדות.

אני צריכה פונפונים ומצנפות , אני ממש צריכה איזו מצנפת מול
העיניים
כדי לתפקד או לפחות כדי לקום מהמיטה.

איכפת לך לשים מצנפת ולשיר לי?
בבקשה, בבקשה ........................