היא ארזה את חפציה בתיק צד ויצאה. הטיילת היתה כמספר דקות
ממנה.
צעדיה היו מהירים ועקביה נקשו בזעם על המדרכה.
בחוף, התל אביבים הרגילים עם משקפי השמש הענקיים, הסיגריה
והמכנסיים המתרחבים.
שחר הוציאה סיגריה והרכיבה את משקפי השמש הענקיים שלה.
הטיילת לא הייתה עמוסה, דבר שלא היה רגיל בשעות אחר הצהריים.
שחר חלצה נעליים והלכה יחפה על החוף. הרוח שיחקה בשערה, כשצעדה
לכיוון הסלעים. מרחוק נשמעה נגינה בגיטרה.
היא התיישב כמה סלעים ליד והאזינה לבחור שניגן.
הוא עצר את נגינתו להפסקת ג'וינט קצרה.
שחר הביטה בים, בגוונים האינסופיים של המים ומשהו משך אותה
לשם.
"הי אתה"!, היא פנתה אל הבחור. הוא הסתכל לעברה.
"אתה מוכן להשגיח על הדברים לכמה דקות"?...
הוא הנהן לחיוב.
שחר הורידה חולצה, הסתכלה לכיוון הים וקפצה.
נוטפת מים היא חזרה אל הסלעים והתיישבה.
"תודה", היא אמרה לבחור.
"קר שם הא", הוא אמר וחייך.
שחר הנהנה בראשה והוציאה סיגריה.
"שיט"...., היא סיננה, כשניסתה להוציא להצית.
הבחור הביט בה והושיט לה מצת.
הוא חזר לנגן והיא, חזרה להקשיב.
"אתה מנגן ממש יפה", היא אמרה ולקחה שחטה ארוכה.
"לקח לי קצת זמן לעבוד על זה", הוא אמר.
"זה חומר מקורי שלך"?,היא שאלה והוא השיב לחיוב.
השמש יצאה מבין העננים וחיממה את גופה הרטוב של שחר.
כמה  תלמידי תיכון צילמו את החוף ושתי בנות היסטריות צרחו,
כשהפלאפון של אחת מהן נפל בין הסלעים.
"יוצא לך לבוא לכאן הרבה"?, הוא פתח בשיחה, "רק כשעצוב ואין
לאן לחזור", היא השיבה באנחה.
"בעיות עם החבר"?, הוא שאל וגרם לשחר להשפיל מבטה".
"סליחה", הוא אמר, "לא התכוונתי לחטט".
"אין לי חשק כל כך לדבר על זה", היא השיבה בקצרה.
הפלאפון צלצל מתוך תיקה של שחר.
"מה אתה רוצה"?, היא שאלה בחוסר סבלנות...
"גיא"!, היא צעקה לפתע והבהילה את הבחור, שישב לידה.
"מה שהיה היה ואני לא רוצה לשמוע ממך יותר!, שמעת"?!!!
היא נאנחה.
"גיא ,מספיק!, אל תנסה להחזיק בכוח משהו  שכבר נגמר, אני
בטוחה שבמהרה תמצא לי תחליף... אה שכחתי, כבר מצאת לך אחת! אל
תתקשר יותר גיא"!, היא אמרה וניתקה.
שחר השפילה מבטה במבוכה וניסתה לעצור מחנק שעלה לגרונה.
היא השתעלה והוציאה סיגריה.
הבחור הושיט לה מצת.
היא הודתה וחייכה חיוך קצר.
"אני רז", הוא אמר והושיט לה את ידו.
"שחר", היא השיבה לחיצה.
"אל תבכי בגללו, הוא ממש לא שווה את זה".
"אף גבר לא שווה את זה", היא אמרה ומשכה באפה.
רז היה בחור יפה, שער שחור קוצים, עיניים ירוקות וגוף שרירי
שזוף.
"יש לך לאן ללכת"?, הוא שאל.
"אני אלך לחברה, היא גרה לא רחוק מכאן.
אני אשהה אצלה עד שאסתדר ואוכל לשכור דירה משלי".
"אם בא לך לקפוץ לקפה, אני ממלצר בבית קפה "הפינתי בשיינקין",
"אני אנצל את ההזמנה", היא אמרה, קמה, לחצה שוב את ידו והלכה.