דורבן קטן פולש לחצרי,
חודר לחיי, מסיג את גבולי.
מימדיו קטנים, קוציו חומים,
מתקרב אליו קצת, הם מזדקרים.

מדוע לך מנגנון הגנה שכזה?
דורבנות ארוכים, עור עבה.
שומרים הם יחדיו על גופך הרך
שומרים מפני מי שפגע בך כל כך.

אינך נע ואינך זע,
מקרב מקל קטן לעברך.
דקירה חלשה, לא משהו רציני
אך אתה מגיב באופן פחדני.

מתכווץ ככדור אך לא מש ממקומך,
תגובה שכזאת איננה לכבודך.
ואז אתה מתחיל בצלילים וחרחורים
קורע את הלב, מעורר רחמים.

דורבן יקר, אינך אפילו קיפוד
מסתגר בתוך עצמך, איבדת כל כבוד.
הרשית לעצמך להיפגע כבשאר הפעמים,
ברחת מחצרי והצמחת עוד - קוצים.